תמיד אמרו לי ללמוד לעמוד על שלי. תמיד אמרו לי שאני נחמד מידי לאנשים ונותן להם לדרוס אותי.
אין דבר יותר שנוא עלי מלעבוד בשבת. אני צריך את היום הזה כדי לישון כמו דוב בחורף. חייב, אחרת לא תהיה לי אנרגיה לשבוע חדש.
עבדתי באותם ימים בתחנת דלק. פעם בחודש ולפעמים פעמיים, נאלצתי לעבוד בשבת.
יום אחד, ללא כל הכנה מוקדמת, אחד העובדים טען שהוא מתחיל בהליך חזרה בתשובה, ושהוא מפסיק לעבוד בשבת. נחשו על מי נפל התיק?
נכון.
"עד שנמצא עובד חדש," הבוס שלי אמר לי, "אני צריך אותך ל 2 השבתות הבאות, אולי יותר, בסדר? זה לא ייקח הרבה זמן".
בלעתי את הצפרדע. הוא הביא עובדים זמניים שעבדו במשך השבוע. אבל אף אחד מהם לא עבד במהלך השבת. אחרי השבת הרביעית ברציפות, התחלתי לנדנד לו בטלפון. הוא סינן כי ידע שאם יענה, אומר לו שאני לא מתכוון לעבוד שבת חמישית ברציפות.
מצאתי את הכתובת שלו ונסעתי אליו לדירה.
ישבנו אצלו בסלון ושתינו קפה. הסברתי לו את המצב, אבל הוא לא היה מוכן להקשיב. הוא זרק תירוצים שונים שאף אחד מהם לא נשמע אמין.
לבסוף אמר: "שמע. אף אחד לא מחזיק אותך בכוח".
לא הייתי מסוגל להתאפק יותר: "נראה לך שאני עבד שלך? כמה זמן נראה לי שאני אטחן שבתות? השתחררתי מהצבא לפני 5 שנים!". מכאן והלאה יצא לי נאום שלא היה מבייש מנהיג מדיני. כל התסכולים שלי נשפכו החוצה. הייתי ממש גאה בעצמי. דיברתי אולי במשך 5 דקות ברציפות.
הוא אמר מידי פעם: "כן, אני מבין…" אבל ראיתי שהוא היה פשוט אטום. את הפואנטה שמרתי לסוף כי לא הייתה לי ברירה".
נגשתי לדלת במטרה לומר לו את מה שרציתי לומר ובכוונה לצאת מהדירה ולא לאפשר לו לענות במקום. שיתבשל עם זה ויחזור אלי מחר עם תשובה: "שלא תחשוב שלא ראיתי אותך מכניס כסף לכיס מהקופה. אז אם אתה רוצה שזה לא יעבור הלאה – תוריד אותי מהשבתות".
פתחתי את הדלת, יצאתי וטרקתי אותה מאחורי. חושך מוחלט היה שם, ואז הבנתי שאני בכלל בחדר ביטחון.
הבוס שלי התמוטט על הרצפה מרוב צחוק.