ההריון שהרס את הראיון
להשיג ראיון עבודה זו משימה לא פשוטה וייתכן שלעיתים קשה יותר מלהשיג את העבודה עצמה. כדי להגיע לראיון עבודה יש להפעיל קשרים, לגלוש באתרים, לשלוח אין סוף של קורות חיים ובסוף להגיע למשרד במקום לא ידוע עבור משרה שאולי תתאים לי.
אין כמו בוקר של ראיון עבודה. אני קם רענן, מצחצח שיניים, מתגלח, שותה קפה ושוב מצחצח שיניים. בודק שלא פיספסתי אף נקודה ומוודא שאין אף כתם על החולצה. בכל זאת, אין כמו רושם ראשוני. משתדל להיראות הכי קז'ואל שאפשר אבל מבפנים מתפוצץ.
הפעם הראיון מתאים לי בול, אחרי שיחה עם חברת ההשמה הבנתי שכדאי לי מאד להיות מוכן ולקבל את הג'וב המוצלח. אמרו לי שהחברה מאד נחמדה ומעודדת סביבת עבודה נעימה. מה עוד צריך מעבודה?
הגעתי שבע דקות לפני הזמן לראיון. נכנסתי לשירותים, לוודא שאין עליי ריחות לא רצויים. חיכיתי בסבלנות ואז הגיע תורי. נכנסתי, היא קמה לקראתי ולחצנו ידיים. ישר הרגשתי שאני קולט אותה והיא אותי. היא אפילו צחקה במהלך הראיון והכל היה נפלא. זהו, סיימנו את השאלות, לחצנו ידיים, היא נעמדה ואני עמדתי לצאת.
"אגב, מזל טוב" חייכתי ואמרתי והיא הסתכלה עליי במבט תמוהה. אני מצביע לה על הבטן והיא בכלל לא מחייכת, אז אני אומר לה "לא כלום, סתם חשבתי".
לא עברתי את הראיון, זה היה בגלל ההריון. אבל אני לא מבין למה אחרי ארבעה חודשים ראיתי אותה בקניון עם עגלה ותינוק ישן ועדיין, אני לא עברתי.